למה לפרסם מאמרים מדעיים?
נתחיל מהשאלה הבסיסית ביותר – מדוע לפרסם?
נניח בצד את כל טרדות היומיום, את העבודה הקשה במעבדה או עם חולים, את חובות השמיעה וההוראה ואת המאבק לשמירה על האיזון בין הבית לעבודה. ננסה לעצור ולהיזכר מדוע בחרנו לעסוק בתחומי המדע ו/או הרפואה, וניזכר שבמקור, ברמה כזו או אחרת, כל אחד מאיתנו בחר בחירה זאת מתוך אידאליזם.
כמו בקטע הקלאסי הזה, שמציג (אף אם טיפה בהומור) את ההצהרות של סטודנטים לרפואה
כל האנשים שעוסקים במדע באופן מלא או חלקי, עושים זאת (גם) כדי לקדם את המדע. המדע הוא מאמץ משותף. כל מדען עושה חלק קטן מהמארג, ותרומתו לקידום המדע נשלמת רק כאשר הוא חולק את המידע שברשותו עם חברים נוספים בקהילה המדעית. שיתוף המידע מקדם את המחקר של הכותב עצמו ואת המחקר של עמיתיו. המידע הכלול במאמר יכול לעזור לעמיתים על ידי מתן כיוון חדש למחקר, על ידי הדרכה בשיטות ולפעמים, גם על ידי מניעת היסחפות לכיוון מחקרי שנראה טוב על הנייר, אבל הוא בעצם מבוי סתום. מידע מפורסם יכול להניע תהליכים של חקיקה ואף למשוך חוקרים חדשים לתחום.
כמובן שכשחיים ועובדים בתוך אותה קהילה אצילה של מדענים שפועלים לשיפור העולם, יש תועלות אישיות ברורות לפרסומים. לאלו מבין הקוראים שעובדים בסביבה אקדמית, האקסיומה "פרסם או שתיעלם (Publish or perish)" היא ברורה ומובנת מאליה. סיום התואר, העבודה הבאה, המימון הבא למחקר, שיתופי פעולה עם קבוצות מחקר אחרות, כולם תלויים בפרסומים. הדבר נכון מאוד גם לאנשי מקצוע שרוב עיסוקם בטיפול בחולים. פרסומים מדעיים מהווים קריטריון לקידום, והם חלק חשוב מביסוס מעמדו של איש המקצוע כמומחה ובר סמכא בתחומו.
ישנם אפיקים רבים לפרסום תוצאות של מחקרים. הם כוללים, בין השאר: הרצאות בכנסים, פוסטרים, תזות ופרסומים אינטרנטיים כגון בלוגים ואתרים מקצועיים.
ההגדרה של מאמר מדעי היא: "פרסום כתוב המתאר תוצאות של מחקר מדעי מקורי. המאמר חייב להיות הפרסום הראשון של תוצאות המחקר, בצורה המאפשרת לעמיתים של המחבר לחזור על הניסויים ולבחון את המסקנות, בכתב עת או מסמך מקור אחר אשר זמין לקהילה המדעית".[1]
המאמר המדעי, להבדיל מסוגים אחרים של פירסומים מדעיים, חייב להיות הפירסום הראשון של תוצאות המחקר המוצגות בו. הראשוניות של הפירסום היא כמעט מובנת מאליה, אבל היא יכולה להוות נושא מורכב, בעיקר בגלל מגבלות של זמן לפירסום. ישנן דיסציפלינות לא-מדעיות שבהן מקובל להגיש מאמרים ליותר מכתב עת אחד בו-זמנית, אבל בתחומי המדע זה נחשב להפרה של אתיקת הפירסום. כאשר תחום המחקר הוא "חם" הנושא הזה עלול להיות בעייתי, ואגע בזה קצת בפוסט עתידי שיעסוק בבחירת כתב העת הנכון עבור כל מאמר. תהליך בקרת העמיתים (בתוך מגבלותיה של השיטה הלא-מושלמת הזו, שבהן אדון בפוסט הבא), מקנה למאמר את האמינות שלו וביחד עם זמינות המידע (לכל הפחות ברמת התקציר) במאגרים אינטרנטיים, הופך את המאמר לאפיק המרכזי ביותר לפרסום תוצאות המחקרים של מדענים ברחבי העולם.
בפוסט הבא: בקרת עמיתים – כמו הדמוקרטיה, היא אולי השיטה הגרועה ביותר, אך אין טובה ממנה.
[1] Leithauser, G. G. & Bell, M. P. (1987) The world of science: An anthology for writers. New York: Holt, Rinehart and Winston.
